<h1>שולחן של ארבע לרבינו בחיי שער שלישי</h1>
<h2>דף מו:</h2>
דרך ארץ שיכבד אדם לחברו ליטול ידיו תחלה במים ראשונים, אבל במים אחרונים לא, לפי שמים אחרונים ידיו מזוהמות, וכן שנינו: אין מכבדין לא בידים מזוהמות ולא בדרכים ולא בגשרים אלא בפתח הראוי למזוזה, לפי שכיון שידיו מזוהמות אינו דרך ארץ שיתעכב מלרחוץ ידיו לכבוד שום אדם, אלא כל הקודם ליטול ידיו זכה בטהרה. לא ישב אדם בסעודה למעלה למי שהוא גדול ממנו בשנים, שהרי זה עובר על חק המוסר, ועוד שיש לחשוב שמתוך שהוא גדול ממנו אולי יש לו רב זכות ממנו ואין צריך לומר אם גדול ממנו בחכמה כי הוא עובר על חק התורה ופורק ממנו עול המורא בתלמידי חכמים. צריך שיהא אדם צנוע באכילה ושתייה, ולא יהא אדם קפדן על שלחנו, ולא יאכל ולא ישתה מעומד ולא יאכל עד ד' שעות. (מז.) שנים ממתינין זה לזה בקערה, שלשה אין ממתינין. לא יאחוז אדם בידו פרוסה שיעור כביצה ואם עשה כן הרי זה רעבתן. ולא ילוק הקערה באצבעותיו, ולא יאכל שום ובצל מראשו אלא מעליו. ולא ינשוך הפרוסה ויתננה לחברו לפי שאין דעת הבריות שוות, ולא יטול את הככר בשניו ויחזירנה לתוך השלחן, ומעשה באחד שהיה נוטל את הככר ותולה בשניו, אמר לו רבי עקיבא: לא כך בני, אלא הנח עקבך עליו ותלוש. לא ישתה כוסו בבת אחת ואם עשה כן הרי זה גרגרן, שנים דרך ארץ, שלשה מגסי הרוח. לא ישתה הכוס ויתננו לחבירו, מפני סכנת נפשות, ומעשה בר' עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד נתן לו את הכוס טעמו, אמר לו רבי עקיבא: לך שתהו. אמר לו בן עזאי: עד מתי אתה נותן כוסות המוטעמין לר' עקיבא. לא יסמוך אדם הקערה בפת, ומעשה ברבי עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד נטל פרוסה וסמך בה את הקערה חטפה רבי עקיבא ואכלה כו', אמר לו: כמדומה לי שהיית נכוה בפושרין, ועכשיו אי אתה נכוה אפילו ברותחין.
<h2>דף מז.</h2>
וצריך ישראל תלמיד חכם שיחלק כבוד לכהן להיות בראש כיון שהכהן תלמיד חכם, אבל אם היה ישראל ת"ח והכהן ע"ה, ת"ח מברך ראשון, שכן אמרו במסכת הוריות בסדר המעלות, ממזר ת"ח קודם לכ"ג עם הארץ. ואם רצה לברך על השלחן מי שאינו ת"ח דרך שררה וגאוה במקום תלמיד חכם, אין אותו ת"ח רשאי ליתן רשות בזה. וכך אמרו בפ' בני העיר, כל ת"ח שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ חייב מיתה, שנאמר כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי. אמרו בהלכות דרך ארץ, אל תאכל לחם עם כהן עם הארץ שמא יאכילך קדשי שמים. הנכנס לסעודה לא יקח חלקו ויתננו לשמשו שמא יארע דבר קלקול בסעודה אלא יטלנו ויניחנו ואחר כך יתננו לו. הנכנסים אצל בעה"ב אינן רשאין ליטול מלפניהם כלום לתת לו לבנו של בעה"ב ולא לעבדו ולא לשלוחו אלא אם כן נטלו רשות מבעה"ב. ומעשה באדם אחד שנכנסו אצלו שלשה אורחים בשני בצורת והניח לפניהם שלש ביצים בא בנו של בעה"ב ועמד לפניהם, נטל חלקו אחד מהם ונתן לו, וכן הב' וכן הג', כיון שראה בעה"ב שלש ביצים ביד בנו עמד והגביהו מלא קומתו וחבטו בקרקע ומת, אף אמו כיון שראתה את בנה מת עלתה לגג ונפלה ומתה כיון שראה אביו עלה לגג ונפל ומת. רצה בעה"ב לשמש לאורחים הוא בעצמו הרשות בידו, ואפילו היה בעה"ב ת"ח, והטעם משום שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, ומקשה התם, הכי השתא, הקב"ה עלמא דידיה הוא כו', הדר אמר, תורה דיליה היא, שנאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה. ועוד אמרו שם, נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול. מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל הזקן, ור"ג משקה אותם, נתן לו כוס לרבי אליעזר ולא קבלו, לר"י וקבלו, א"ל רבי אליעזר, מה זה רבי יהושע אנו יושבין ורבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו, א"ל, מצינו גדול ששמש, אברהם גדול הדור היה, וכתוב בו, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, ושמא תאמר כמלאכי השרת נדמו לו, לא נדמו לו אלא כערביים, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו. אמר להם ר' צדוק עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ועוסקים בכבוד של בריות, הקב"ה משיב הרוחות ומעלה נשיאים, מוריד הטל ומצמיח אדמה ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו.
<h2>דף נ:</h2>
חמשה דברים אמרו בפת: אין מניחים בשר חי על הפת, ואין נותנין הכוס על גבי הפת, ואין סומכין את הקערה בפת, ואין זורקין את הפת, ואין יושבין על האוכלים, כך שנינו בהלכות דרך ארץ. הוי שמח על שלחנך בשעה שרעבים באים ונהנים על שלחנך כדי שתאריך ימים בעה"ז ותזכה לחיי העוה"ב. וכן עוד מדרך ארץ: שלא יאמר האורח: תנו לי ואוכל, עד שיאמרו לו, וכן אין צריך לומר לו שיאכל כיון שיש על השלחן לפניו מה שיאכל כל צרכו ובידו לאכול, וכן כתוב בתורה: ויושם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי. מי א"ל לאליעזר שיאכל שהוא משיבו: לא אוכל, אלא כיון שהמאכל מתוקן ומונח לפניו ובידו לאכול, אין לו שישים עצמו אמצעי ומליץ בינו ובין המאכל שהרי יכול להשיב אל המאכל אוכל או לא אוכל. אין מסתכלין בשלחן בפני האוכל ולא בקערה ובמנה המונחת לפניו, כדי שלא יתבייש. אין השמש אוכל בפני המסובין, והן נותנין לו מכל תבשיל ותבשיל דרך הרחמנות כדי שיתישב לבו. אכל בעל הבית קודם האורח הרי זה מגונה. שנים שיושבין על השלחן הגדול פושט ידיו תחלה ואחר כך הקטן, והשולח ידו לפני הגדול הרי זה גרגרן. מניחין פאה במעשה אלפס ואין מניחין במעשה קדרה. מעשה ברבי יהושע שהיה אכסנאי אצל אשה אלמנה והביאה לפניו מעשה אלפס ולא הניח פאה, [שנייה ולא הניח פאה. פעם שלישית] הקדיחתו מלח, משך ידו ואכל לחם לבדו. אמרה לו: מפני מה הרבית בפת ומעטת בגריסין. מכאן אמר רבי יהושע לעולם לא נצחני אדם חוץ מאשה אלמנה, ותינוק, ותינוקת. ומעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בדרך בשדה ומצא נערה שהיתה יושבת בשדה, אמרה לו: [למה אתה הולך בשדה. אמר לה בדרך אני הולך. אמרה לו אם] זו הדרך לא כבשוה אלא לסטים כמותך. ושוב מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בדרך ומצא תינוק שהיה יושב על שני דרכים. א"ל: בני, מאיזה דרך אכנס לעיר, א"ל: הרי שניהם לפניך, זו ארוכה וקצרה, וזו קצרה וארוכה. הלך רבי יהושע בקצרה וארוכה. כיון שהגיע לחומת העיר ראה גנות ופרדסים שהם מקיפים העיר וחזר רבי יהושע לאחוריו וראה התינוק יושב במקומו, א"ל: בני לא כך אמרתי לך באיזה דרך אכנס לעיר: א"ל: גדול אתה, זו היא חכמתך. הלך רבי יהושע ונשקו על ראשו, אמר: אשריכם ישראל שכלכם חכמים מגדוליכם ועד קטניכם. בעל הבית נכנס תחלה לבית ואורח אחריו, וכשיוצא אורח יוצא ובעל הבית אחריו. יש להזהר שלא יברך ברכת המזון אם יש בשלחן אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה אלא אם כן נוטל רשות מהם, ואם יש בהם כהן יש לו להקדים לכהן שכן כתוב: וקדשתו, ודרשו חז"ל: וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, לפי שחייב אדם לחלוק כבוד לזרעו של אהרן. ואם כהן תלמיד חכם וישראל תלמיד חכם ובא כהן לחלוק לו כבוד הרשות בידו, שהרי נאמר בכהן: וקדשתו, ונאמר גם כן בישראל: הגבל את ההר וקדשתו, ואין בכל המקרא אלא שנים, זה בראש הפסוק, וזה בסוף פסוק, ובא ללמד על כהן שגדולתו בראש, זהו 'לפתוח ראשון ולברך ראשון'. ותלמיד חכם גדולתו בסוף ממה שכתוב: לקדושים אשר בארץ המה, ודרז"ל: אין הקדושים קרויים קדושים עד שנתנום לארץ, שנאמר: לקדושים אשר בארץ המה, לפי שבחייהם כתיב: הן בקדושיו לא יאמין. ולכך ת"ח בעולם הזה כבודו בסוף הוא שאמרו בס"ת: ת"ח גולל בסוף.
